ברכת המזון- מבט מעמיק, חלק שני

בפעם שעברה ראינו כי מטרתה העיקרית של ברכת המזון הינה עידון החוויה החומרנית של האכילה. ברכת המזון נצרכת דווקא בזמן האכילה, בה עלול האדם לשקוע בסיפוק צרכיו החושניים והגסים, ועל ידי חמישה שלבים (ברכת הזן, ברכת הארץ, בונה ירושלים, הטוב והמטיב והנספחות לחתימת הברכה) - מרוממת את האדם מן המעגל הפרטי אל המעגל הכללי או במילים אחרות - מן המימד הגופני אל המימד הרוחני.

ברכת הזן כפי שראינו, תוקנה על ידי משה רבנו (ברכות מח, ב), הדמות השייכת למציאות העתידית השלמה, המורה לנו מהו המצב האידיאלי. ברכת הזן ממוקמת דווקא בראשית ברכת המזון וזאת על מנת לפרוס לפנינו את השאיפה, להצהיר לאן פנינו מועדות: קידוש המציאות כולה ב"שְׁמוֹ הַגָּדוֹל" של ד', והזנת "כּל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא" - ישראל, גוי, חי, צומח ודומם.

אולם, על מנת להוריד אידיאל גדול זה אל המציאות הממשית יש צורך לטפס מספר שלבים: שלב ראשון הינו 'ברכת הארץ'. בכדי שהקוסמוס כולו יתעדן ויתקדש, צריך עם ישראל להימצא בארצו - "יהושע תיקן ברכת הארץ כיוון שנכנסו לארץ" (שם). כלומר, על מנת שהמציאות כולה תבוא לתיקונה נדרש עם ישראל, "הלב באיברים" (כוזרי לו, ב) המזרים דם וחיים לגוף כולו - להופיע במצבו התקין והשלם.

שלמות זו תלויה בשלשה יסודות: ארץ, ברית ותורה.

ראשית, אנו מודים לד' "עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה" שלמענה "הוֹצֵאתָנוּ... מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים" (על פי מדבר שור, דרוש טז). המפתח להוצאת התרבות כולה ממֵיצריה ולפדיון מ'בית העבדים' - הוא קיומו של עַם המהווה מופת לאנושות של חיים ארציים מלאי טהרה. השאיפה המוסרית הישראלית לא נותרת ברובד המופשט לבדו אלא הולכת ומתממשת בחיים ממלכתיים: "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו), אומה החיה בארצה באופן מלא - בעלת צבא, כלכלה, פוליטיקה, אומנות וחיי חברה.

שנית, טהרה זוּ מופיעה גם בגופנו ממש - ב"בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ". על מנת למעט את התאווה המינית מוטבע אות הברית בבשרנו (מורה נבוכים ג, מט), ומתאפשר על ידי כך לטבע הישראלי להתקדש, ולהעלות את היצר המיני מנטייה שפלה, פרטית וחושנית - אל המימד האצילי, החברתי והרוחני. זהו הכוח אשר בטהרתו "אין קדוש כמוהו" (ראשית חכמה, שער הקדושה) המאפשר לבן האנוש להיות חלק משרשרת הדורות ובכך להתחבר לחיי הנצח (על פי אורות הקודש ג, עמ' רצח).

שלישית, על גבי החיים הממלכתיים המקודשים וברית הבשר המוטבעת בגופנו - מופיעה תודעתנו הרוחנית: "תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ" ו"חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ". התרבות הקולקטיבית של עם ישראל הינה התורה, זו המגמה הרוחנית העליונה המשמשת כתו ההיכר של זהותנו הלאומית: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד, ו).

מתוך שלשת היסודות הלאומיים הללו אנו חשים את ה"חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ" ואת אכילת המזון "שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה" ופורצת הודאת הלב ש"עַל הַכֹּל ד' אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ" ונולדת התקווה שהמציאות כולה תכיר במקור הברכה - "יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד".

את החלקים הבאים של ברכת המזון נראה אי"ה בפעמים הבאות.